אחריות פלילית של מנהלים ונושאי משרה בתאונות עבודה באתרי בנייה

מאמר זה נכתב על ידי אשר אסבן – יועץ הנדסי, חוקר תאונות ומומחה בטיחות

בתקופה האחרונה עדים אנו לתאונות עבודה המתרחשות באתרי הבניה השונים אשר הביאו לפציעות ואף למוות של פועלים. 

תאונות עבודה באתרי הבנייה עשויות להתרחש על רקע עבירות והפרות של דיני הבטיחות בעבודה.

לרוב, "הקודקודים" של חברות הבניה כדוגמת: המנכ"ל וכיוצ"ב לא מודעים לאחריות הפלילית שהם נושאים וחושבים שהאחריות הזו נעצרת בבעלי התפקידים ברמות הנמוכות.  

הנחה זאת הינה שגויה ולא עומדת במבחן המציאות.

כפי שניתן לראות, הלכה למעשה בפסיקת בית משפט השלום ברחובות (במסגרת ת"פ 18351-08-14) אשר הרשיע בחודש ינואר אשתקד, שלושה בעלי תפקידים (מנהל חברה, מנהל פרויקט, וראש צוות עובדים), בפרויקט בנייה בגדרה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, בתאונת עבודה שבה מצא את מותו עקב נפילה מגובה במהלך עבודות יציקה פועל באתר. 

יש לציין, כי נושאי משרה ומנהלים בחברה עשויים לשאת באחריות פלילית ולעמוד לדין גם 

במקרים בהם עבירות / הפרות של דיני הבטיחות בעבודה לא הובילו לפגיעה בגוף או בנפש אלא אותרו על ידי מפקחי משרד העבודה והרווחה בטרם התרחשה תאונה.

אחריות פלילית של מנהלים ונושא משרה בטיחות בעבודה– אימתי?

חשוב להדגיש כי בדומה לחיקוקים דומים גם בפקודת הבטיחות בעבודה ובתקנות הבטיחות בעבודה, קיים סעיף "אחריות מנהלים" ונושאי משרה, שניתן באמצעותו להעמיד לדין מי שהיה מנהל בחברה או תאגיד, אשר הפרו את פקודת הבטיחות בעבודה והתקנות מכוחה – ולייחס לו אחריות פלילית אישית למעשה. 

כך קובעת לשונו של סעיף 222 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970, כי במקרה של הפרת הוראות הפקודה ניתן לייחס את האחריות גם למנהל שותף ואף ל – "פקידים אחראים" בחברה.

חשיפה פלילית של מנהלים ונושאי משרה

פקודת הבטיחות בעבודה מאפשרת להעמיד לדין ולהרשיע נושאי משרה ומנהלים בחברת בניה, אלא אם יוכיחו שני תנאים מצטברים:

1. העבירה נעברה שלא בידיעתם.
2. הם נקטו באמצעים סבירים בכדי למנוע אותה.

זאת אומרת, כאשר התרחשה תאונת עבודה על רקע הפרה של דיני הבטיחות בעבודה, נושאי משרה עלולים למצוא את עצמם חשופים לכתב אישום פלילי, זאת משום שמתוקף מעמדם ותפקידם הם אחראים על שלומם ובטיחותם של העובדים, ועל פעילותה של החברה בהתאם לנוהלי ודיני הבטיחות.

הטלת אחריות על נושאי משרה בגין תאונות עבודה נובעת מהרצון להרתיע מחד מעסיקים ומנהלים, ומאידך לעודד אותם לפעול ולהשקיע משאבים במטרה למנוע עבירות והפרות של דיני הבטיחות בעבודה, והכל ל מנת לצמצם את היקף תאונות העבודה במשק.

כך נקבע לא אחת בפסקי הדין כי:  "דיני הבטיחות מטילים על גורמים שונים – ביניהם המעסיק ומבצע העבודה – את האחריות לדאוג שמקום העבודה, ובכלל זה כלי העבודה ואופן ביצוע העבודה, יהיה בטוח לוודא שכלל העובדים יהיו מודעים להוראות הבטיחות ולפקח על ביצוע הוראות אלו" (ת"פ 19432-07-15).

חשוב להדגיש, כי בניגוד להליך  פלילי "רגיל" שבו הנאשם הוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו על ידי  המדינה שהינה המאשימה בהליך, נטל ההוכחה במשפט פלילי העוסק בהפרת דיני הבטיחות בעבודה הוא שונה ומרגע שהמדינה מוכיחה את היותו של האדם "נושא משרה" בחברה ואת "הפרת הבטיחות" המיוחסת בכתב האישום, מתהפך הנטל ועל מנת שהנאשם ישלול את האחריות המיוחסת לו עליו להוכיח שני אלמנטים:

1. נושא המשרה לא ידע על ביצוע העבירה ע"י התאגיד / העובד.

2. נושא המשרה נקט באמצעים סבירים בכדי למנוע את העבירה.

אותו "נטל מהופך" מורכב יותר מהנטל הרגיל במשפט הפלילי ולמעשה מחייב את הנאשם לשכנע את בית המשפט אשר דן בהליך, מדוע אין להרחיב את מעגל האחריות להתרחשות ההתנהגות המפרה כך שתחול גם על כתפיו.

עיון בפסיקות השונות של בתי המשפט השונים מלמדים כי בבתי המשפט בישראל ננקטת מדיניות של אפס סובלנות כלפי עבירות והפרות שהתרחשו בתחום הבטיחות בעבודה, וביתר שאת כאשר ביצוען של העבירות הוביל לפגיעות בגוף ומוות, בייחוד כעת שהנושא הינו "נושא חם" בשיח הציבורי ומצוי בכותרות חדשות לבקרים.